חלק רביעי - במקום סיכום


במקום סיכום: רק על עצמי לספר ידעתי

למעשה, כל ביקור של משפחה או חברים מישראל התנהל במספר מישורים או מעגלים בו זמנית, כשההגדרות ההנדסיות האלו הן לצרכים מטאפורים בלבד.
המישור הראשון, הבסיסי והכי מובן מאליו הוא המישור של "ביקור תיירותי". במסגרת העניין הזה הביקור כלל סימון וי על האתרים התיירותיים שסינגפור מתגאה בהם. אין ביקור ראוי לשמו בלי סיבוב במרינה, בגנים הבוטאניים ובצ'יינה טאון.
סינגפור בעיניים האלו תמיד מתגלה במלוא הדרה אך תמיד באופן פחות מורכב ממה שהיא באמת. כן, סינגפור היא "מרכז קניות אחד גדול" אבל לא רק.
והאמת שלא נמאס לנו לתייר בעיר ולהראות גם את המקומות הבנאליים והמתבקשים, גם כי תמיד גילינו עוד משהו חדש שלא אפשר היה לראות או להכיל קודם, גם כי זה מעניין לראות איך אנשים שונים מגיבים אחרת לאותם מקומות וגם כי הדברים באמת יפים ומעניינים.
המישור השני הוא ביקור מעיניים של "תושבים". כאן היינו מציגים את חווית סינגפור שלנו לאורחים, עיניים ארעיות-קבועות, שייכות-זרות, מפנים-מבחוץ, תיירותיות ומקומיות. בהקשר הזה הראנו לאורחים את בית הספר של הילדים, אכלנו בדוכן הפופיה האהוב עלינו בציינה טאון, ישבנו בבתי קפה מגניבים בשכונות השונות, הפגשנו את האנשים שלנו משם עם האנשים שלנו מכאן ו..הרעיון ברור. במובן מסויים אנחנו צירפנו את האורחים לאורח חיינו שהוא בסך הכל סוג של שגרת חופשה בטח בהשוואה לחיים הישראליים הסיזיפיים.
כאן אציין שלקח לי המון זמן להבין שהשאלה הרטורית של "מה יש לטייל בסינגפור יותר מאשר שלושה ימים" שמורה למי שמטייל בסינגפור רק כתייר ואין מה לבוז או כמעט להיפגע בשם המדינה הזמנית שלי ממי שחושב שסינגפור היא בסך הכל צפוייה, חד מימדית ומשעממת.
כדי לרדת לעומקה נדרש יותר מאשר ביקור בגן החיות.
כמובן שהמחשבה הזו נורא מתסכלת כי היא אומרת משהו על שטחיות הטיולים שלנו בכל המדינות שאינן סינגפור או ישראל.
המישור השלישי של הביקור הוא הדינאמיקה הבין אישית המתפתחת עם האורחים. סינגפור במישור הזה היא "צלחת פטרי" נוחה במיוחד. אם בארץ יחסים עם בני משפחה וחברים מתפתחים לאורך זמן ובמקטעים מדודים הרי שבביקור בו ישנים אוכלים מטיילים ונמצאים יחד ברוב שעות היממה יש האצה משמעותית של התפתחות היחסים. ברוב המכריע של המקרים הדינאמיקה שהתפתחה היא מקסימה גם כי כולנו "באנו להינות", גם כי סינגפור היא מדינה מרתקת תרבותית וגם כי אין באמת אין סיבה שיהיו קשיים מהותיים בביקור (ותודה למלאני שעזרה לי להגיע עד הלום).
תמיד התגלה משהו מפתיע על המבקרים, על עצמי ביחס אליהם ותמיד נוספן לקשר רבדים שלא היו שם קודם.
המישור הרביעי והאחרון הוא "המשוב" המכוון והלא מכוון שקיבלנו ממי שמבקר אותנו על עצמנו:
על האופן בו התמקמנו חברתית ואישית,
על "מערכת היחסים" שלנו עם המדינה הזמנית שלנו (נניח בין התפעלות-הסתייגות- זהירות..)
על המרקם המשפחתי שלנו,
על משמעות החיים בסינגפור עבורינו,
על מי ומה שנהיינו כאן בסינגפור.
יש מי שאמרו לנו דברים ישירות, יש מי שרמז ויש מי שראינו בעיניו את הדברים גם אם הוא לא אמר מילה.
המישור הזה היה תמיד מרתק גם אם לא תמיד הוא כל כך נוח. לא תמיד האנחנו המשתקפים מעיני המבקרים נראים טוב כפי שהיינו רוצים להיראות.
אגב משוב על הביקורים התקבל גם מהסביבה החברתית המקומית שלנו שחזרה ושאלה אם לא קשה לנו לארח כל כך הרבה (והכוונה ב"קשה" להבנתי היא היעדר הפרטיות והשקעת הזמן הנדרשת) אבל בעצם אמרה לנו בשאלה הזו שאנחנו כנראה אנשים "בסדר" אם יש לנו כל כך מבקרים.
תם אך לא נשלם, ברוך בורא עולם.
"אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות

עולם מופלא של ילדותנו
רדום בפנים בצל צלילים
איתנו הוא עד יום מותנו
חבוי בתוך תילי מילים.

ולפעמים שריד של ריח
או צליל מוכר או קצה מילה
משיב אליך גן פורח
מחזיר אל קו ההתחלה"
(חלומות שמורים- אהוד מנור ומתי כספי)

סינגפור שלי, היית, לא חלמתי חלום.

מאיה פקר-רינת, סינגפור 2014-2017

חלק רביעי - במקום סיכום