מחשבות על רילוקיישן


לילך מידן


רבות נכתב ונאמר על המילה החדישה בעולמנו (פעם אמרו שליחות, לא? אבל היום שליחות זה כבר משמעויות אחרות לגמרי). עם זאת עדיין יש המון מה לומר, לכתוב ולתהות על צורת החיים הישנה חדשה הזאת, שמאחדת בתוכה אוכלוסיות לא מבוטלות בעולם. 

לקראת חופשת הקיץ, לקראת הגעה של משפחות ועזיבתן של אחרות עולות בי בלי סוף תהיות ומחשבות.

רילוקיישן נשמע לעיתים כמו משהו 'נוצץ' כשמספרים בארץ עוברים לארץ חדשה. היום אולי פחות מבעבר, אבל עדיין יש הילה סביב הענין. אכן יש דברים נפלאים במעבר לארץ חדשה. יש גם פחות. צריך היות כנים ולומר שכמו בכל דבר בחיים – יש איזונים. וטוב שכך.

מאז מעברנו לסינגפור (כמעט שלוש שנים) ונראה לי שלפחות עד רגע חזרתנו לסביבתנו הקבועה בארץ, נושא המעבר לא יורד אצלנו מסדר היום. אצלנו זה גם בבית אבל כמובן בין החברים. מרגע ההגעה תמיד קיימת השאלה – מתי חוזרים? אצל חלק התשובה ברורה מראש ואצל הרבה מאיתנו לא ממש. אפילו הילדים כבר מתורגלים להכניס כשנשאלים מתי חוזרים, את המילה – 'כנראה'.  רבים מאיתנו רוצים ויודעים שזה תקופתי ועוד נחזור, אך לנקוב זמן ולקבל החלטה הרבה יותר קשה ונושא במשמעויות משפחתיות ותעסוקתיות לרוב.

למה צורת החיים הזאת היא שונה בעצם? התחושה מזכירה לי קשרים שנוצרו בצבא (למעט אותו אחד ויחיד שלקחתי איתי לתמיד ). 

פוגשים אנשים חדשים לגמרי שלא ראית או הכרת קודם לכן בחייך (טוב חוץ מאחד או שניים דרך קרוב זה או אחר שתמיד יכירו לך טרם יציאתך לשטח), חיים יחד לרוב בין שנתיים לארבע שנים יחד, הקשר הופך אינטנסיבי ברמות שלא הכרנו ואז – פוף, כל אחד חוזר לו לעולמו, לחייו ה"קודמים"  או לחיים חדשים ברילוקיישן אחר. נגמר השרות. יש קשרים שיישמרו ויש שלא. חיי יחידה בבסיס חצי פתוח.

מה זה חיים יחד כאן? אנסה להסביר זאת דרך סדר היום: 

בוקר, בית ספר לילדים: הילדים של רוב המשפחות בקהילה הישראלית לומדים באותו בית ספר בינלאומי. יחד? יחד!. אחר הצהריים חוגים – חלק מהילדים (וכתוצאה מכך כמובן גם ההורים) יחד? יחד! בערב יש כאן בסינגפור זמן פנוי כי לרוב את ארוחת הערב והטיפול בעיסוקי הבית עושה העוזרת. תוצאה: יש זמן וגם כוח לבילויים.יחד? ברור יחד! וכמובן ארוחות שישי, חגים, ארועי קהילה יהודית והעיקר בשמחות!

שלא ישמע לרגע שמץ של תלונה. לרוב זה כיף לכולם ואני מניחה שלכל אחד יש את רגעיו שרוצה קצת 'לבד' וגם זה מקובל ומובן.   יש המון מן המשותף לאותה קהילה והמון שמייחד אותה מהחיים מחוץ לה. אפילו את ההורים כבר מארחים לעיתים יחד. 'סיור מודרך להורים' באזור פברואר כבר הפך למושג מקובל. תארו לכם סיור הורים מודרך בשוהם? או ברמת גן? 


מעבר לכך קיימות בכל משפחה תמיד המחשבות על היתרונות והחסרונות של עזיבת המשפחה, החברים וסביבת החיים המוכרת בארץ. נכון שיש שוני ממשפחה למשפחה, ממצב  של אחד למצבה של אחרת אבל, הנקודה היא שזה אחרת. אחרת ממה שהכרתי וממה שאחזור אליו, חוויה חזקה של הכנסת חברים חדשים לחייך (לצד הותיקים!) בגיל שכבר פחות פוגשים חברה שלמה חדשה, ללמוד לחיות ולהנות מפורמט משפחתי הדוק בלי המשפחה העוטפת הרחבה, להתייסר כשמישהו בארץ חווה קושי כלשהו ואת כל כך רחוקה, הרבה יותר שעות חברים, טיולים, חופשות ולחיות כל הזמן , פשוט כל הזמן עם סדק קטן ושמו -  געגועים.

אז כן, יש מחירים, אך הרווח גדול. קיימים עוד נושאים רבים שזכאים להתייחסות משל עצמם. תעסוקת בן/בת הזוג של השליח, הקושי והיתרונות במעברים, רכישת שפה חדשה ועוד אחרים.

תשומת הלב צריכה להינתן להמון תחומים אבל השורה התחתונה בעיני ומה שחשוב לנו גם כמסר לילדים הוא:  רצון ופתיחות לשינויים הם חלק גדול מההנאה ומההצלחה בשינוי כזה בחיים.


ובנימה אופטימית זאת - דרך צלחה לעוזבים וברוכים הבאים !

 

הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.