פרידה מסינגפור 2017


פרידה מסינגפור 2017

מאת רחלי אורן  


פרידות הן לפעמים געגועים לנחל.... על משקל שירו של נתן יונתן, הן אירועים עצובים ומשמחים כאחד.

אתמול בפאסיר ריס על הדשא, (על משקל הדשא של אביגדור של אריק אינשטיין) נפרדנו הוותיקים שבינינו, מהנשארים, חלקם חדשים, וחלקם כבר מספר שנים כאן, בעצב מהול בשמחה.

שמחה על החזרה הביתה, למשפחה ,לחברים, לעברית ולבדיחות, להתנהגות הקלילה והפחות מחייבת, ולאוכל הנהדר.

ועצב, על שסינגפור היא לא ביתנו, והיא נשארת מאחור ומרחוק, על כל הטוב שבה.

המקום המיוחד הזה, המתכנן שנים קדימה, ורואה למרחוק, המציב לעצמו מטרות- ועומד בהן בזמן , המקום המכבד את כל אזרחיו ואורחיו- כולל אותנו- הוא מקום לדוגמה, שישראל ורובו של העולם יכולים ללמוד ממנו כל כך הרבה.

אז בשביל זה - אנחנו חוזרים. כל שנה עוד כמה משפחות ש"עברו" חינוך מחדש בסינגפור, ונזכרו באהבת הקהילה, בעזרה הדדית, ובשמירה על החוק' חוזרות לארץ.

אנחנו, כל אחד מאיתנו, יכול לתרום קצת להשקטת ההתלהמות ולהגברת ההתלהבות!

לא נפחד, ונעשה זאת בנימוס על מנת שלא נגרום לחברינו - To Loose Face- כמו שמאד נזהרנו כאן!

אז היו ברוכים הנשארים, והצלחה וברכה לכם- לנו החוזרים, וסינגפור תהיה נצורה בליבנו לעד!



הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.