טיול לשלישית האיים: סנט ג'ונס, לזרוס וקוזו


מאיה פקר-רינת


כך נהוג לבלות שבת ישראלית כהלכתה: 
טבע או ים, כדורגל חופים, ארוחה במסעדה מזרחית, שנת צהריים וקצת נוסטלגיה על הדרך.
אז, שבת בבוקר, היום בחוץ נראה יפה,לא הספקתי לשתות אפילו שלוק קפה, גיל גם לא הספיק לקרוא כלום מהעיתון כי בתשע כבר היינו על המעבורת (היקרה) בדרך לסט ג'ונ(ס).
סט ג'ונס ביחד עם לאזרוס וקוזו מהווים את שלישיית האיים הדרומיים של סינגפור. בשנות ה30 של המאה ה20 שימש סט ג'ונס כאי מהגרים ואחר כך הפך לבית כלא לאסירים פוליטיים - כך על פי הלונליפלאנט, היום הוא משמש בעיקר לדייג ולבילוי בחוף. בספר כתוב שהחוף עמוס בסופשבוע, לא כך היה בשבת שאנחנו היינו.
הנסיעה במעבורת היתה קצרה ונסבלת ואפילו לא נרשמו בחילות משמעותיות, אך ההתחלה באי היתה קשה. מזג האוויר הסינגפורי לא אכזב והיה מעאפן כרגיל, הים היה בשפלותו, הנמלים, הברחשים והיתושים סבבו אותנו בהמוניהם משל היו חלק מנדידת האוכלוסייה באביב העמים של סטאלין. 

גם אם חשבנו להישבר ולארוז את ילדינו וחפצינו בחזרה לסיטי הרי שמזגן כלשהוא היה במרחק של שלוש שעות, עד המעבורת הבאה. אז נשארנו, ממש כמו האסירים של פעם, בלית ברירה. וטוב שכך, כי ההמשך היה הרבה הרבה יותר טוב. הבנים בכל הגילאים החליטו שהם יכולים למזג האוויר ושיחקו כדורגל במרץ על הדשא המטופח, קופסאות נשלפו והשולחן נערך לפיקניק ישראלי מייד אין פיליפיניות, הצלחנו מפעם לפעם לעשות לחרקים תרגילי התחמקות, הים הלך וגאה והזמין להיכנס להתרחץ בו והחברותא הכל כך ישראלית הייתה נעימה.
אחרי השלוש שעות שקצבנו לעצמנו, הסתבכנו קצת עם המעבורת חזרה, לא קראנו את השעות והמסלול כראוי, אך אחרי עיכוב של חצי שעה וסימון וי על ביקור באי נוסף על הדרך (קוזו) הגענו לנמל הבית, עייפים, מלוכלכים ורעבים. 
גלית אמרה שטיולים בטבע נהוג לקנח בנימר או ביונס, וכיוון שמסורות יש לכבד במיוחד בגולה, אז שוב נכנענו ללית ברירה. הפעם נאלצנו ללכת למסעדה. גלית המליצה על מסעדת פאטיס שענתה לקריטריונים של מסעדה אחרי הים: מזרחית, עממית, לא יקרה, משביעה ואפשרית גם לילדים.
זה היה פשוט אוכל סיני מצויין. נדמה לי שהוא בסגנון קנטוני, כלומר לנו הוא מזכיר אוכל של מסעדות סיניות טובות בישראל של שנות ה80-90, היה אפילו איזה רגע שהרגשתי שוב בדייט הרביעי, שבו הולכים למסעדה סינית-אגב גם בפעם הזו, ממש כמו אז, לפני 20 שנה, הוא שילם. 
המנות שהוזמנו היו עוף חמוץ מתוק, בקר בפלפלים, עוף בקשיו, ירקות מוקפצים משני סוגים, אורז מטוגן ומאודה ומנת נודלס עם עוף. חוץ ממנת הנודלס שהיתה סתמית, שאר המנות היו מצוינות וחוסלו תוך מספר דקות, שלא לאמר נשאבו, תוך שמסופקת ההוכחה החד משמעית כי מזרחיות טובות יש לא רק בצומת גולני. כולל שתיה, המחיר ל12 אנשים ובהם ילדים הסתכם ב 174 דולרס.
אין במסעדה קינוחים, למרות שאני דווקא חלמתי על בננה מטוגנת עטורת מייפל דביק ברוח הסינית של פעם.
יום כזה כמובן יש לסיים בשנת צהריים ארוכה שקמים ממנה מעורפלים כבר לתוך החושך. שנ"צ הוא חלק הכרחי ב"קיט". כך עשינו אנחנו.

מידע שימושי, מסקנות והמלצות:
1. תשיגו לכם חבר סינגפורי מקומי אך יזם ויצירתי כמו שלנו. פרטים בנספחות.
2. המעבורת: לוקחים אותה מאיזור המרינה, מחיר המעבורת: לשני הכיוונים 18 דולרס למבוגר ו12 דולרס לילד עד גיל 12. 
קראו את האותיות הקטנות של שעות ההפלגה ומסלול ההפלגה http://www.islandcruise.com.sg/ferry_schedule.html3. 
3. בחוף יש מקלחות, שולחנות פיקניק ואזורים מוצלים. באופן לא סינגפורי אין במקום קנטינה או מסעדה.
4. מסעדת פאטיס: Wing Seong Fatty'S175 Bencoolen St, Singapore 189649+65 6338 1087שימו לב שלמסעדה שעות פתיחה מוגבלות. רצוי ואפשר להזמין מקום- אנחנו, באופן חריג, מתחנו את שעות הפתיחה בעזרת ההזמנה מראש.5. זכרו, מהמזגן בבית היום תמיד נראה יותר יפה וקריר ממה שהוא באמת.7. תביאו הרבה מים לשתיה ואל תסתמכו על מים בחוף. גם בירות קרות לא יזיקו.

הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.