בעקבות פריחת הדובדבן


מאת רחלי אורן

2016

יפן בפעם השלישית עדין מפתיעה!
הזמנתי מלון דרך בוקינג קום, וכשהגעתי אליו, התברר שהוא גם מלון ״אהבה״ על בסיס שעות. עוד אני עומדת וחותמת על החשבון בקבלה, והנה מגיע זוג לא ״ מאוזן״- צעירונת ולצידה זקן יפני שמנמן. הם ניגשים למסך טלוויזיה גדול (שאני לא שמתי לב אליו קודם) ובוחרים להם חדר לשעה, לפי הצורה והמחיר. העסקה מתבצעת במהירות, כסף מועבר ומפתח ניתן, וכבר הם במעלית למעלה.
האמת, זה עשה לי ממש ״חלושס״, אבל עד מהרה, החלטתי לראות בזה עוד התנסות מחוייכת, והמשכתי הלאה. החדר שלי היה מאד גדול מרווח, מים נהדרים במקלחת, ובהחלט כף. השעה הייתה 8:00 בבוקר, ובעיני רוחי כבר ראיתי אותו חוזר הביתה אחה״צ ומספר לילדיו שהיה לו יום נהדר היום בעבודה, או אולי מגיב לאשתו המחייכת, לא היום, אני מאד עייף!  
גן זן מופלא- Ginkakuji Temple


בערב במסעדה, לאחר יום ארוך ורגליים כואבות, נכנסנו למסעדונת בה ישבו כבר מספר אנשים. לאחר שחיסלנו את המנה האחרונה, נשאר לנו רוטב מהסלט שאכלנו, ואמרנו שבארץ מיד היינו טובלים ברוטב, את הלחם. מיד חיממו לנו פרוסת לחם, וכל המסעדה התאמנה בלהגיד ״ לחם״ במבטא כבד יפני.

 ביתי יערה, ציירה להם את המילים, ואת עצמם ולאחר כמה כוסיות של סאקה מחומם, כל המסעדונת שיתפה פעולה, וכל אורח שנכנס זכה לציורין קטן מאורחת מארץ הקודש.


כן גם כאן, ביפן לאורך כל הטיול, אנשים הגיבו בשמחה, כשענינו שבאנו מישראל.

בחנויות המעוצבות והמקוריות ראינו את סנדלי טבע נאות, ואחר כך את הכפכפים שלהם, ובכלל הרגשנו, שישראל על המפה!

לא רק נשק וכדומה, אלא גם אופנה!!

טוקיו, כמו ערים גדולות אחרות, מתחדשת כל הזמן, ורחובות צדדיים נהפכים למקומות שהצעירים ( בהתחלה) מגיעים, ואחר כך, כבר כולם. טיילנו בכמה רחובות שכאלה הנמצאים על התפר של שכונת שיבוייה  הידועה והרוג׳וקו המפוצצת- למשל cat street, שכונת Shimokitazawa.

הנימוס ורמת השירות בכל מקום שביקרנו, היה מצוין, אדיב, לא מתחנף, קשוב ונעים.


ואנקדוטה אחרונה לסיום- בערב האחרון אכלנו במסעדה יפנית נאה מאד, ומעוצבת ״שיקית״ -Ryan שמה. באיזה שהוא שלב ניגש אלינו בעל המסעדה (כנראה בגלל שהיינו המערביות היחידות בקהל היפני וגם, כי נכנסנו במקרה, ללא הזמנה) ומסתבר שהמסעדה נפתחה רק לפני כשבוע, וכל שאר האורחים היו מוזמנים.

בעל הבית הציג את עצמו כג'וסף מלוס אנגלס, ותוך דקה, כשאמרנו שאנחנו מישראל, הוא אמר שדודה שלו גרה בארץ. יהודים! זה ממש כמו שישראלים נפגשים, ותוך רגע הם מכירים מישהו משותף, או סתם מרגישים אחוות ״יחידה״, כך קרה איתו.  הוא דיבר איתנו וצלצל לאסיסטנטית שלו שכמובן מישראל- שלומית שמה. יערה דיברה איתה בעברית
(ביפן, טוקיו, במסעדה חדשה) ואולי הן עוד תיפגשנה בארץ. גם בעל המסעדה, לקח את כרטיסי הביקור שלנו ונתן את שלו, ונפרדנו כמוצאי משפחה אובדת בגולה.

היה כף והאוכל מצויין, כמובן לא מאד זול אבל גם לא נורא יקר, מצויין- הנה הפרטים.hideo-takano@rising-tokyo.jp
לסיום יפן בכל עונה, בכל זמן, מיוחדת, מרשימה, מקסימה ומפתיעה!


הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.