מחשבות על הירושימה


מחשבות בעקבות הטיול להירושימה
רחלי אורן

2015

טיול ליפן הוא קודם כל, אימות חוויות מאד ראשוניות שנשאתי וידעתי על המקום הזה.
אי אז, כנערה בשנות ה 60+ ידעתי מעט מאד על ארץ השמש העולה.
פצצת האטום שנזרקה על הירושימה ונגאסאקי עדין הייתה בחדשות. למרות שעברו כבר
כ 20 שנה מיום ההפצצה, עדין היה העולם בטראומה, ותמונות הנפגעים והמתים כתוצאה מהפצצה, הופיעו בחדשות ובדוחות השונים שהופצו על ידי היפנים בעיקר.
הזוועות האסייתיות שהופיעו לצד עדויות הניצולים היהודים מגרמניה, והחוזים שנחתמו בעולם, היו עדין טריים מאד. ההיסטוריה המפוארת של יפן- השוגונים הקיסרים, והמקדשים נחשפו למערב כעשור או יותר אחרי כן, בשנות ה 80, וככל שנפתחו הגבולות, והמערב הורשה להיכנס ולטייל ביפן. סרטים צולמו והוצגו בכל העולם, והביאו עוד זוויות על יפן. מבחינת ספרות מקור, כמעט ולא תורגם דבר. קנזאנבורו אואה עם ספרו  "Personal Matter"  ואישיגורו עם ספרו אשר תורגם לעברית "שארית היום" והספר הנהדר "אמן העולם הצף" הופיעו בסוף שנות המאה ה 20 ולאחר מכן החלו להופיע גם ספריו של מורקמי בעברית, בננה ימאטו ואחרים. 


אך הידע על יפן, שהיה מורכב מפיסות מידע חדשות וישנות, כמה צילומי מקדשים, ואומנים, וקצת הסטורי, עדין היה מוגבל .

לטייל ביפן אז, היה מאד מיוחד ,לא נגיש ויקר מאד.

אך כשאנו חיים באסיה , במרחק טיסה לא ארוכה, וכבר שולטים ברזי הבודהיזם, ודתות אחרות, הטיול ליפן נהיה הכרח עבורי.

מכל כיוון, ומכל זווית אפשרית, מתערבבים להם חוויות, דימויים, ידע ודמיון, ויפן רוקמת לה עור וגידים ונהיית מציאות עכשווית. טוקיו, על רחובותיה מודרניים ואזורי הקניות האופנתיים, נחילי הצעירים בהרג׳וקו, ובאוטומסנדו, וכן המקדשים הגדולים של השינטו והבודהיזם .

ניקו, כשעה וקצת ברכבת מטוקיו, פותחת צוהר לעולם הקיסרים, והמקדשים שבנו בסוף המאה ה18.

וקיוטו- עולם ומלואו, של עתיק, ישן וחדש המעורבבים ביופי ואסתטיקה שאיננו מכירים ממחוזותינו במזרח התיכון. אני מוקסמת מהגשת, וטעמי הארוחות היפניות המסורתיות, והכלים היפים בהם מוגש האוכל. ביקור במקדש ובו גן זן נפלא- מזכיר לי את שנותי בשנקר, שם למדתי לראשונה על התרבות והאומנות של הזן- תת תרבות של הבודהיזם, שהתפתחה בסין אך התקבעה ביפן.


נסיעה להירושימה, וביקור בנקודת ״ האפס״ בה נפלה פצצת האטום, שהוטלה על ידי האמריקאים, כשבקשו להכריע את המלחמה ב 1945, מעלה אין סוף שאלות, ומציפה רגשות נחבאים של האימה ההיא, האימה מפני פצצת האטום, שהתוודענו לה כילדים בשנות ה 60.


נקודת האפס והשעון שקפא על 8:15

70 שנה בערך עברו, והעולם לא למד. מלחמות בכל מקום, כולל אצלנו כמובן.
הסכמים מחד ופיתוחים אין סופים של כלי נשק, מקרבים ומרחיקים בו זמנית, את העימותים, וחזיונות השליטה של המנהיגים העולמים ממשיכים להשפיע.
עוד אנו מטיילים, והפגנות סוערות ביפן נגד רצונו של ראש ממשלתם שינזו אבה, להרחיב ולשנות את המגבלות שהוטלו על יפן לאחר מלחמות העולם.

 
אך אנו בטיול, וחוויות עכשוויות המזכירות מלחמות נוראיות, נדחקות על ידינו הצידה לטובת הנאות וגילויים מקומיים.

הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.