שבוע בטוקיו


מאת רחלי אורן

יוני 2013

כבר בשדה התעופה אנחנו מתחילות להרגיש את השונות-

ברכבת התחתית הסדרנית מסובבת את הכסאות לכיוון הנסיעה.

שיהיה לנו נוח!

בשרותים מתחמם לנו הישבן  והמים יורדים מעצמם!

 כרטיס הרכבת עולה מהשדה למלון בשיבויה 40$ סינגפורי לאדם- יקר לנסיעה של שעה. לאורך פסי הרכבת שדות אורז קטנים ומסודרים ״ בשלשות״ , יערות של במבוק ועצים אחרים- והכל מאד ירוק!

מלון נחמד בטוקיו ומיקום מצויין Unizo Shbuya- www.hotelunizo.com/eng/shibuya

גגות הבתים בפרברים מכוסים ברעפים באלכסון- מוכנים להתמודדות עם שלגים ומזכירים עיירות אירופאיות מנומנמות. הצבעים של הגגות והבתים כולם בגווני אפור, חום וכחלחל. נוף מאופק, אשר אינו מכין אותנו לצבעים ולחוויות של השכונות המפורסמות בטוקיו- שיבויה והרגוקו!

למה אנחנו מרגישות בנוח בטוקיו? כי זאת עיר תוססת, חיה, מלאת אנשים, כמעט וכתבתי- נורמלית?! ולכזאת אנחנו רגילים? בערך. עיר- נכון ענקית, אבל את הסמלים של הכוח בעיר הזאת- אנחנו מכירים! גם את שלטי החוצות, שפע המסעדות, והלבוש המגוון והלא אחיד. וכמובן גם את הסכנות של עיר גדולה- ״פושרים״ סרסורים- אנחנו חושבות, ועוד ״מיני מבישין רעים״.

 אחד הרובעים המעניינים מבחינה אפנתית הוא ״ הרגוקו״ ואנחנו שוטטנו לנו כשפתאום הולך מולנו- גבר מוזר אמיתי! גותי זה נקרא. שיער שחור כעורב הגולש על כתפיו, שכמיה בשחור, חולצת מלמלה שחורה, חצאית ארוכה ונעלים כבדות וגדולות בכמה מספרים.

 אחרים לבושים במספר שכבות המדגישות כל אחת חלק אחר בגוף. כולם עם מטריות שקופות וחלקות, שחורות וצבעוניות, הכל לפי הלבוש! אהה, כן שכחתי להגיד- מזג האוויר קריר..מאד, וקצת גשם סגרירי!

 הדמות הנשית הרווחת בקהל נועלת נעלי סבתא כהות כבדות עם גרביים בכל מיני צבעים המגיעות עד לברכיים!   חצאיות קצרצרות,  בעיקר עם קפלים  משובצות, פרחוניות או לא, מספר חולצות וסוודרים,  והשיער- הגולש והארוך בשלל צבעים! כאן כבר לא יכולתי להתאפק- וגם אני רציתי כזה שיער. בחנויות מיוחדות- מדדתי פאות בכל הצבעים והאורכים! תמונות מצורפות, אבל מה, זה לא הולך כל כך טוב עם פנים בסגנון פולנייה. זה הרבה יותר מיוחד עם פנים אסיאתיות!

אין קעקועים! כמה מפתיע, כל כך התרגלנו כבר לראות את זה. ופירסינג- גם לא! אבל יש המון ואריאציות של ביגוד נעלים ואופנה!

 הסמטאות הרבות בהרג'וקו יוצאות כולן מהרחוב הראשי, והמוני אנשים מסתובבים הלוך ושוב. מאחת הסמטאות הגענו למקדש לזכרו של הקיסר מיגי- שנודע בטוב ליבו והיה אחראי על התפתחות יפן והמעבר לעולם המודרני. המקדש היפני שונה מאד מאלה הסינים וההודים. הוא מונוכרומטי, הגגות ירוקים מחלודה וחצר גדולה נמצאת במרכז. אין כאן פסלים כמעט ואין קישוטים.

המקדש נמצא ביער גדול ועבות, וההליכה בתוכו מאפשרת קצת מנוחה מן העיר התוססת.

עוד לא אמרתי מילה על אוכל- אז כמובן שטעמנו כבר קערת מרק לוהטת עם אטריות מסולסלות, בשר וירק, דמפלינג יפניות ועל ידן ג'ינג'ר צהוב , אורז ומיסו טעים! על יד זה שתיתי סאקי שנמזג כמו שצריך מתוך בקבוק גדול.

סושי בצורות שונות ומיני חטיפים מקומיים!

אז טוקיו בינתיים- לוהטת, משגעת, תוססת ואנחנו נהנות מכל רגע!

ביום השלישי בטוקיו, לקחנו נטע ביתי ואני, את הרכבת המאד נוחה, לכיוון רובע אסאקוסה.
זהו רובע ותיק בו האטרקציה העיקרית היא מקדש המוקדש לאלת הרחמים- אשר ביפן שמה הוא- קאנון ( חברת המצלמות לקחה ממנה את השם).
מסביב למקדש מרוכזות חנויות קטנות בסגנון של פעם. אנחנו הוקסמנו מחנות למברשות- בכל הגדלים ולכל הצרכים- החל מטאטוא,  ועבור דרך מברשות לצחצוחים שונים, כולל מברשות ייחודיות לאיפור- משיער של סנאי- קשה לחשוב שזה אמיתי, אבל השיער באמת רך מאד! לקחנו אחת מיוחדת!

גברים עם רגליים שריריות במיוחד מציעים טיולים באזור, בו הם סוחבים בריצה את הנוסעים על גבי רקשה, כשהם לבושים בתלבושת מיוחדת.
אפשר להסתובב באיטיות גם ברגל, במשך כשעתיים בתוך האזור, אליו נכנסים דרך שערים מסורתיים גדולים! סעדנו סושי טעים לצהרים- טונה, טורו ואחרים- והיה טעים מאד! האווירה נעימה ורוב הקהל הוא יפני מכל קצות המדינה.
בערב בבר קטן על יד המלון, כשכוס יין אדום יבש לפני וסלט טונה וחסה מעורבב בסגנון ים תיכוני וקצת יפני, כשברקע מנגנת לה מוזיקה של מסעדות קצת- שנות ה-70 , הרגשתי את הכיף של עיר גדולה. בחורה יפנית עם אנגלית מגומגמת, ניסתה להרשים תייר אמריקאי, ונבהלה כשהוא אמר לה שהוא כמעט בן 50! אני דווקא חשבתי שזה לא נורא! כבר ראיתי הבדלים גדולים מזה באסיה! המוסיקה עכשיו פורטוגזית, ממשיכה לנגן, והאווירה מאחורי מתחילה להתחמם-  עוד לב שבור! אבל כרגע החלומות בשיאן!
״פאנאקוטה״ לסיום,  והעולם מרגיש מתוק! בשביל רגעים כאלה, אני מטיילת!
למחרת- כבר היום הרביעי בטוקיו, אנחנו לוקחות את yamamote line לכיוון UENO . בשכונה זו ישנו שוק גדול, אך מפאת הגשם הבלתי פוסק, היו רוב חנויותיו סגורות. לעומת זאת, בפארק הגדול, ישנם מספר מוזיאונים,  וביניהם אוסף של אומנות מערבית, ותערוכה של אוצרות הקיסר מתקופת מיגי-  1800 ואילך. את הערב סיימנו במסעדת המלון בארוחה איטלקית! גם כאן האיטלקים מאד פופולאריים!
אחד הלהיטים בטוקיו הם מגפי רפת פלסטיק שחורות- גברים ונשים כאחד, ואנו שמנו פעמינו לשדרת אומוטסנדו הארוכה ובה מיטב בתי האופנה מהעולם. לאופנאי מספר 1 של יפן- איסי מיאקי יש כאן מספר חנויות, אך מבחינתי האטרקציה הכי גדולה- ( הטיפ של לי בן אפרים) הוא המוזיאון Nezuוהגינה היפנית המקסימה על ידו! המוזיאון נמצא ממש בסוף השדרה הארוכה אומוטסנדו!  שווה להגיע רק בשביל הגינה, ולמתעניינים בקרמיקה- גם המוזיאון מומלץ! בגן היפני ישנם חלק מרכיבי הפנג שוואי - מים, אבן, צמחיה, ופסלי בודהה. בין לבין יש בקתות לשתיית תה, ומקומות לשבת לנוח וליהנות. הגן נוצר ב-  1941 והעצים המגוונים- חלקם עומדים בשלכת, עלי מחט של אורן מיוחד, ועלי צפצפה משוננים, חלקם אדומים, בגבהים שונים, מסמלים את ארבעת העונות.המים המפכפכים והשקט של המקום- משרים אווירה נהדרת!
אז מה היה לנו- אופנה, ועוד אופנה, ועוד....וגם גנים מקסימים בסגנון היפני, מקדשים ואוכל.
 
טוקיו- כמו רבים לפנינו, נפלנו שבי בקסמיך, ואנו נחזור לבקרך שנית!


הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.