חופשה חלומית בקוסמוי, תאילנד


פעם לפני 10 שנים, טרום החוויה הסינגפורית, הגענו לגן עדן קטן בקו סו מוי.
חוף לבן רחב עד אין קץ, עץ דקל גבוה , זמן בשפע להרגע מהעבודה, הפוליטיקה, הילדים. כוס יין ביד, מתנדנדת לקול המוסיקה והגלים.

ואנחנו, צעירים ״ויפים״ רוצים לחשוב שזה העולם האמיתי.

את הסיפור הזה סיפרנו מאז לכל מי ששאל, כשעינינו מצועפות ודומעות,  וחיוכים רחבים פרושים על שפתינו.  

למדנו מאז כי לכל אחד יש את הסיפור הזה. של הפעם הראשונה. של הביקור בארץ החיוכים והנחמדות.

״ אפלה היא דרך ואור הוא מקום, גן עדן שמעולם לא היה, וגם לא יהיה הוא תמיד נכון״  קראתי את דילן תומס על החוף אתמול על החוף.
 ועכשיו 10 שנים אחרי, על אותו חוף, מה השתנה?

לא הרבה.


הרוכלים החביבים, עוברים הלוך ושוב מול הכסאות, מקווים שמי מאיתנו ישלוף את הארנק, ויקנה משהו.

על הבמות הגבוהות יושבות המאסאג׳סטיות וקוראות לעברינו בניגון תאילנדי מופלא-מאדם, מסאג׳, וחיוך רחב על הפנים.


על החוף רואים עכשיו הרבה משפחות של סינים , דבר שלא היה בעבר.

תמונת ארבעת הסינים המבוגרים הרצים אחרי תינוקת בת כשנתיים, מעלה חיוך בעיננו הישראליות, הרגילות לתת עצמאות לילדים בגיל זה.

והים!! אלף מראות לו, משתנה ללא הרף, נצבע בכחול כשהשמש זורחת, ומשנה את צבעיו כשהשמש מסתתרת. 

בבוקר הוא זועף וגליו גבוהים ומאיימים ( ממש דומה לי בבוקר) ולאט לאט הוא נרגע ומאפשר לנו לשכשך קצת במימיו.

בערב ברחוב הראשי מחייכים אלינו שני/ שתי האלילות בכחול ובירוק, ללא בושה ועם חיוך רחב על הפנים.

האוכל החמוץ מתוק חריף מגיע באיטיות לשולחן, מנה אחרי מנה, לא הכל ביחד. עם אטריות רחבות, צרות, מקרוני, או הורפן
הכל הולך וטעים מאד!

וכך עוברים להם יום, ועוד יום, ועוד יום.....בטן גב. וחוזר חלילה. מסג, והופ למים.

להתראות ארץ חייכנית ומקבלת אורחים, ארץ באמת נהדרת!


הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.