טיול שני לבנגקוק


בנגקוק היא לא רק עיר עמוסה בטרוף,ולא רק מסגים, ולא רק פקקי תנועה, ולא רק אוכל רחוב...

רחלי אורן

ב 12/8 חוגגת מלכת תאילנד יום הולדת 84, ובנגקוק  מכוסה בדגלים, ובצילומי ענק שלה ושל המלך. התאילנדים מחכים בהתרגשות ליום הזה שיחגג בזיקוקים, ברכות והשתחוויות, כך סיפר לנו נהג המונית, ואחרי זה, נהג הסירה, ואחרי זה הגברת בקבלה, וכל מי שדיבר איתנו. 

הפעם גרנו במלון קטן Praya Pallazo בעל 16 חדרים הנמצא במבנה קולוניאלי מרשים, בצד המערבי של הנהר,ואליו מגיעים רק בסירה  של המלון. המחשבה על מגורים על גדת הנהר בבנגקוק, כשלכל צלצול טלפון שלנו, נשלחת סירה להביאנו, קרצה לנו מאד והתגלתה כחוויה מאד נחמדה. בבית גר במאה הקודמת, מקורב לשלטון; תאילנדי - סיני ומשפחתו . בשנות ה-50 במאה ה-20 כשכולם עברו לרכבים במקום סירות, עזבה המשפחה את הבית ועברה למרכז בנגקוק, והבית עבר מספר ידים עד שנרכש ושופץ למלון. 


תוכנית טיול לא הייתה לנו, ורצינו להכיר את האזור בו עוד לא היינו. מעגן המים phra Arthit ( מעגן השמש) מספר 13 אליו מתנקזות  סירות בגדלים שונים, ותיירים רבים מגיעים אליו כל היום, נמצא ממול המלון, ואליו הגענו כל בוקר עם הסירה מהמלון, וחזרנו בכל ערב. הסמטה הקטנה המובילה מן המעגן לפארק של המלך (אחד מיני רבים) ולמצודה גדולה צבועה בלבן, הינה אחת מהסמטאות הרבות באזור. 

ביום הראשון פנינו שמאלה לכוון שכונה בצד שמאל הנקראת SamSen. שכונה מתוקה, נמוכה, תאילנדית בה חיים המקומיים. טוק טוק אחד מוכר מברשות צבעוניות לכל מטרה, וטוק טוק שני מוכר ירקות ופירות לשכנים. בצידי הדרך נמצאים דוכני האוכל הטעימים וגם דוכני פירות צבעונים.
הלכנו לאן שנשאו אותנו רגלינו, והתלהבנו ממקדשי הרוחות- מחוץ לבתים , מהשלווה, האוכל והאנשים החייכנים. לארוחת הערב נכנסנו למסעדה גדולה ומוארת בלפידים, הנמצא על המזח ובו מוגשים מאכלי ים ודגים. שמה- khinlomchomsaphan אנחנו אכלנו סלט מנגו חריף, ודג אפוי מכוסה במלח, שהיה רך וטעים. מסביב ישבו מקומיים בלבד, שנראו כחוגגים ימי הולדת ועוד שמחות. זמרת שרה בתאילנדית רכה ומתמשכת ואנחנו ישבנו ולא רצינו לקום!


למחרת יצאנו שוב בסמטה הקטנה, אך הפעם פנינו ימינה- לאזור השכונה המפורסמת קאוסאן - שתרמילאים מכל העולם ( כמובן גם  מישראל) נוהרים אליה, והיא מזכירה את צ׳אנג מאי שבצפון, בבתים הקטנים, בהם בתי מלון, בהמוני המסעדות המלאות בתיירים ובדוכני הרחוב המוכרים תיקים ובגדים רקומים. גם כאן הסתובבנו ללא תוכנית מראש, וגילנו שווקי אוכל, מקדשים תאילנדים ואווירה בינלאומית. 

בצהרים,  נעצרנו על יד דוכן אוכל הנעשה במקום על המדרכה. אנשים רבים כבר ישבו על כסאות פלסטיק נמוכים ואכלו את האוכל החריף מתוק.

נעצרנו מול המטבח הנייד ( מוקם בבוקר- ונסגר בערב) בו ליהטטו הטבח ועוזרתו, ארוחות גדושות תבלינים וטעמים. עמדנו מוקסמים מה״ריקוד״ שלהם בין הכירים לבין הסירים, הירקות והתבלינים, בביטחון של מקצוענים, והזמנו שתי מנות צנועות של ירקות מוקפצים ואורז. 


מאוחר יותר, בחזרה במלון, ראינו כי זהו שף מקומי מומלץ, אשר קראנו אודותיו עוד בסינגפור. אבל כמובן שאז עוד לא ידענו לקראת מה אנו באים, למקצועיות ולעושר התבלינים והירקות . מומלץ ביותר!

דווקא את היום השלישי בו החלטנו לנסוע למרכז העיר לקניונים הגדולים, לרעש ולהמולה המוכרת של בנגקוק, ממש לא אהבנו ורק מסג מדהים שעשינו ב- Seven Senses, near Big C הציל את המצב.

אז ככה, שהיה לנו נהדר בשכונה הנידחת מהצד השני של הנהר, והסמטאות עם המקומים, אליה אנחנו כבר מתכננים לחזור עוד פעם. להתראות בנגקוק!


הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.