קסם על אגם אינלה - טיול למיאנמר


מאת לילך מידן

מיאנמר  (בורמה לשעבר) - מקום שנעצר בזמן. נחיתה בשדה התעופה בינגון ומעבר מהיר לשדה התעופה לטיסות פנים מבהירים במהירות –מקום אחר וזמן אחר. אמנם יש סימנים קלילים של קידמה ( אינטרנט מגמגם פה ושם) אבל עדיין רחוק ממה שנראה לנו כה טבעי . גורדי השחקים עדיין לא קיבלו אישור כניסה. נשמע מאיים? דוקא לא, זה כל הקסם.

 מיאנמר, מהגדולה שבמדינות דרום מזרח אסיה, עדיין לא מתוירת כמו שכנותיה וזאת בעיקר מצבה הפוליטי השנוי במחלוקת – בפועל המדינה נשלטת על ידי כת צבאית משנת 1962. למדינה ההיסטוריה מורכבת ובעייתית למערבי שהורגל לחיים דמקרטיים אך אנחנו פה בכדי לטייל!

 אחד הדברים הבולטים במיאנמר הם האנשים החיים בה – בין העמים היותר נחמדים שפגשנו – חייכנים, עדינים, מקבלי פנים ונעימי סבר. ולא רק לתיירים. כיף לטייל איתם וביניהם.

 במיאנמר מומלץ לטייל לפחות עשרה ימים אך כמובן שאפשר יותר. אנחנו נסענו לטיול של תשעה ימים. המקומות העיקריים בהם התיירים יכולים לטייל הם ינגון, מאנדאליי, בגאן ואגם אינלה. אפשר לטייל במקומות נוספים. לעיתים צריך להשיג אישור מיוחד, אך בהחלט ניתן.

בדומה לרוב מדינות העולם השלישי – ניתן למצוא מלונות טובים לתיירים  ולמרות היותה מדינה ענייה , יש תחושה של אכפתיות, נקיון, אסתטיות ושל אנשים חרוצים שרוצים לעשות כמיטב יכולתם.


אז איפה טיילנו?

בגאן – להגיד שהרגשתי בתקופת התנ"כ לא יהיה רחוק מהמציאות. עיקר תהילתה של העיר הייתה בין המאות ה11-13, אז הייתה בירת ממלכת בגאן. מאז נשתמרו כ3000  פגודות וסטופות. המקום נחשב לאתר ארכאולוגי מהחשובים באזור.

את הבוקר פתחנו בשוק המקומי. המקור היחיד לקניות של מזון ומעט דברים לבית . לנו היה  נחמד לראות את חיי הבוקר השוקקים ולקנות עבודות לכה מקומיות במחירים זולים. כמכורה לסלים עלתה הדילמה (מקום בבית וכאלו..) האם לרכוש את הסל הקלוע הצבעוני איתו מסתובבות כל המיאנמריות – הוחלט שכן!

מרכז האטרקציה בבגאן הן כמובן הפגודות הזרועות כמו עצים בשדות האורז וקנה הסוכר. מראה מרשים וחשיבות ארכאולוגית גבוהה. ישנן מספר פגודות מרכזיות בהן מומלץ לבקר והכי כיף לקחת עגלה עם סוס ולטייל בין השדות הירוקים הזרועים בפגודות. ילדי הכפר ירוצו אחריכם ויציעו מה שרק ניתן ( כמו ציורים פרי עיטם ). מכיון שהיינו עם הטף, מבחינתם להפוך לעגלון, ולו לכמה רגעים, היה שווה את כל המסע.

עוד בבגאן מעניין לראות מפעל לעבודות הלכה הייחודיות למקום. בבית המלאכה הציגו בפנינו את השלבים הרבים עד שמגיעים לכלי מאויר ומקושט בצבעים ובכל שכבות הלכה. תהליך מלא ייקח עשרה חודשים על מנת להשיג כלי מושלם בשיטה המסורתית. בשווקים יימכרו זולים יותר.

 לקראת ערב יצאנו להפלגה על נהר האיירוואדי. הנהר עובר לאורכה של כל המדינה הענקית הזאת ומהווה מקור מזון ופרנסה לאנשיה. ההפלגה בזמן שקיעה פשוט מקסימה. לנו יצא להיות יום מלא ולילה אך בהחלט מומלץ להקדיש לפחות יומיים לבגאן.

מאנדאלי

הגענו לעיר  השנייה בגודלה במיאנמר בטיסת פנים מבגאן. בדרך משדה התעופה לעיר הספקנו לבקר במנזר ובו 1500 נזירים שבדיוק יצאו לקבל את הארוחה השניה שלהם באותו יום. השעה עשר וחצי בבוקר, כולם עומדים בשתי שורות שקטות, לבושים בגלימה , יחפים, וביד כל אחד מהם חבוק כלי האוכל האישי. מרתק ומעורר מחשבות על צניעות והסתפקות במועט. עד למחרת בחמש בבוקר לא יקבלו עוד ארוחה, המדריך מסביר שזה נועד כדי שלא תוסח דעתם לתענוגות ויתמקדו בעיקר.

 

משם הלכנו לראות גילוף בעץ ועבודות שיש  - ממש לא חובה ואפשר לוותר.  

 בעיר עצמה עברנו בין  מספר פגודות ומבנים מרכזיים. המרשים ביותר היה מבנה שנתרם בעבר מארמון המלך לשימוש כמנזר ונשתמר עם פיתוחי העץ מהם נבנה. אין סוף דמויות מגולפות בעץ. מרשים! אם יש לכם זמן, יפה גם לעלות לגבעת מנדליי לתצפית על העיר לקראת שקיעה.

 ביום השני הפלגנו למינגון, אחת מהבירות העתיקות שנשתמרו . כיום מדובר על כפר ובו פגודה מיוחדת בהשפעה אינדונזית, וכן פגודה  נוספת , לא גמורה ועצומה בגודלה, אשר בנה אחד המלכים באופן מגלומני, אולם בנייתה לא הסתיימה.

במקום גם פעמון ענק, השני בגודלו בעולם. הילדים נהנו להשמיע צלילים לכל המעוניין. בדרכנו חזרה הצעיר שבחבורה לא ויתר על נהיגת שני הבאפלו כנהג טקסי מדופלם ("אמא, הם לא יכולים יותר מהר?" )

בית קפה מערבי ונחמד בעיר הוא caffe city. בערב השני, יצאנו לראות כיצד מכינים את עלי הזהב הדקיקים, איתם מצפים כל מקום אפשרי ובעיקר פגודות ובודהות.

לקראת ערב יצאנו לאחד המקומות היפים במאנדאלי, בעיקר בשעת שקיעה ( המוקדמת יחסית! שימו לב לא לפספס)  -  הגשר הכי מפורסם במיאנמר - u- bein bridge, גשר עץ שקורותיו נשמרו מעל 200 שנים. הליכה על הגשר, אורות הדמדומים ותפאורות הדייגים הבאים לחפש את מנת פרנסתם, מראה קסום ואוירה ייחודית. לא לותר. למאנדאליי מומלץ הקדיש יומיים.

 אגם אינלה-

נחיתה בשדה התעופה הו-הא ומשם רכב אוסף אותנו לאגם. ירדה מההר בדרך יפה וירוקה, בדרך נתקעים בפקק וכשמנסים להבין על מה מדובר מסתבר שמתקיים מסע מקומי להכנסת פסל בודהה חדש (מעין הכנסת ספר תורה במקבילה אצלנו), מגיעים לסירה ואז מתחיל שייט קסום לתוך האגם. הקסם מתחיל לחלחל.

פה ושם נצפים דייגים על רגל אחת, הדגים בשיטה מסורתית. הילד עם אבא על הסירה, הילדים שלי מביטים בעניין רב. על האגם 168 כפרים קטנים, כאשר לרוב לכל כפר תחום ההתמחות שלו. סיור במפעלים מקומיים לבדים ( מצמח הלוטוס), סכינים וסיגרים. כל כפר וההתמחות שלו. אבל עזבו את כל זה. המראות קסומים , אוירה של עולם אחר , יפה יותר.

ביום הראשון על האגם נקלענו במקרה לפסטיבל בודהה נודד. במשך 19 ימים עובר הבודהה מכפר לכפר , בליווי סירות מאמינים חוגגים, מוסיקה וצבע. כל הגברים חותרים ברגלם בקצב אחיד ! 


חזרה למלון לקראת שקיעה,בקתות העץ ממתינות לארח אותנו,  שלוות עולמים יכולה להתאים כאן.

 

ביום השני שכרנו אופניים למטרת נסיעה בין הכפרים הקרובים למלון. בדרך מנזר. קבוצה אחת מכבסת את הגלימות בעוד לקבוצה אחרת שעת משחק עם כדור. חיים שונים אך דומים. את הצהריים אכלו על שולחנות נמוכים כשהם ישובים על הרצפה. רק המורים יושבים על כסאות.

באגם בכלל ובכפרים אנשים חביבים מנופפים מכל פינה. משפחה אחת מזמינה להיכנס פנימה. בתוך הבית שני חללים גדולים. אחד משמש כמטבח והשני כמחסן לשקי האורז, חדר מגורים, שינה, ילדים והכל בעצם. הוזמנו לכוס תה. המיאנמרים נעימים במיוחד. המשפחה נראית די מבוססת יחסית לשכנים שכן יש להם סוסה, שדה של קני סוכר וכמה חיות חביבות בחצר. בערב חגגנו את חג הפנסים במלון. כל עם והפנסים שלו.

 מומלץ לא לפספס את המקום בקצה האגם בו נבנו מעל אלף סטופות במאה ה17. הדרך מקסימה והמקום מרשים. על שוק חמשת הימים בהחלט אפשר לוותר.

סהכ היינו 3 ימים על האגם. אם הזמן ברשותכם ובא לכם להרגע מול נוף יפהפה – זה המקום. עזבנו בעצב אתהאגם – פנינו לינגון

 ינגון-

העיר הגדולה במיאנמר, עד שנת 2006 גם הייתה עיר בירה. באופן כללי בינגון אין הרבה מה  לעשות וחצי יום יספיקו לסיור בה. מה שהיה מרשים היא פגודת השוודנגון – הגדולה במיאנמר, אליה כל מיאנמרי יגיע לפחות פעם אחת. מאוד יפה לראות אותה בשקיעה או בזריחה. ולהבדיל – מעניין ויפה היה לראות את בית הכנסת שנשמר בעיר משנת 1845 על ידי מר מוזס סמואלס, בית כנסת ששימש קהילה עיראקית שבעבר מנתה כ3000 יהודים כיום נשארו 25.

מסעדה איטלקית טובה בינגון נקראת L'opera – בכל מלון ידעו לכוון אתכם אליה.

 הערות חשובות:

  • ניתן לטייל לבד בבגאן אך אנחנו העדפנו לקחת מדריך וסוכנות. הסוכנות אותה לקחנו נקראת MyanmarShalom - שייכת למשפחת היהודים האחרונה בינגון, היינו מרוצים מאד מהשרות והמקצועיות. לפרטים
  • האוכל הפתיע לטובה. מאכלי רחוב חששנו לנסות אבל במסעדות ניתן למצוא אוכל אסייתי שברובו מוכר לנו וכן ישנן מסעדות שמגישות אוכל מערבי, לחמים מצוינים שנאפים מידי יום
  • טיסות פנים- יעילות יחסית  חוסכות זמן נסיעה ארוך אם אין לכם ימים לבזבז. שדות התעופה עצמם - תשכחו מצ'אנגי . איש נחמד עם שלט בידיו  יגיד לכם מי המטוס הבא שימריא. על בגדיכם תוצמד מדבקה לפיה ידעו לאן אתם טסים.
  • המטבע המקומי- צ׳יאט. גם דולר אמריקאי יתקבל בשמחה. השער נכון לאוקטובר 2013 הוא כ950 צ׳יאט לדולר אמריקאי אחד.
  • מלונות – ניתן למצוא בכל הרמות. אנחנו לקחנו 4-5 כוכבים והם היו מצוינים.

נסיעה טובה ומהנה

הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.